|
作词 : יובל בן דרור |
|
作曲 : יובל בן דרור |
|
אנשים הולכים סביבך |
|
עם פרצופים אדישים של מצב הליכה |
|
אתה בזמן האפור |
|
של המקום הכי משעמם בסביבה |
|
אבל אתה צועד על השביל המוכר |
|
בדרך שמתפתלת לכיכר |
|
ומפליג במחוזות הדמיון |
|
מרגיש שאתה הסיפור, אתה המרכז, אתה כוכב עליון |
|
כי יש לך באוזניים דבר שמשנה את הכול |
|
להליכה שלך יש פסקול |
|
אתה בדרך לעשות סידורים |
|
נכון שזה לא אסון אבל זה קצת לא מתאים |
|
והסיפור שמאתמול |
|
הוא עוד יושב עלייך ומעקצץ מבפנים |
|
אבל אתה מתהלך בין חנויות ודוכנים |
|
שאתה מכיר מזה שנים |
|
ומשוטט בין כתלי מחשבה |
|
מרגיש שאתה האחד, אתה המיוחד, אתה זו התשובה |
|
כי יש לך באוזניים דבר שמשנה את הכול |
|
לסידורים שלך יש פסקול |
|
אתה הכי לא מפוקס |
|
אבל הכי לא שם פס |
|
וכשאתה מוריד לרגע את האוזניות |
|
אתה נזכר עד כמה קל לשקוע בתהיות |
|
ברגעים שבהם העולם |
|
סתם קיים בשביל הפרוטוקול |
|
אתה מחליף לו ת'סאונד |
|
ולעולם שלך יש פסקול |
|
אתה באוטובוס ישן |
|
כמעט ולא מרגישים בכלל שיש בו מזגן |
|
והוא עוצר כל שתי דקות |
|
שלום, סחרחורת ובחילות |
|
אבל אתה יושב על הכיסא העקום |
|
כשלכולם מסביב פרצוף רדום |
|
ומרגיש כמו על כס המלכות |
|
מרגיש שאתה האחד, אתה המיועד, אתה גיבור בשליחות |
|
כי יש לך באוזניים |
|
דבר שמשפר את הכול |
|
לנסיעה שלך יש פסקול |
|
אתה הכי לא מפוקס |
|
אבל הכי לא שם פס |
|
וכשאתה מוריד לרגע את האוזניות |
|
אתה נזכר עד כמה קל לשקוע בבעיות של היום יום |
|
ברגעים שבהם החיים |
|
סתם נמשכים בשביל הפרוטוקול |
|
אתה לוחץ על כפתור |
|
ולחיים שלך יש פסקול |