|
作词 : יובל בן דרור |
|
作曲 : יובל בן דרור |
|
אתה לא מקבל ממנה יחס מיוחד |
|
זה רק אתה שמייחד את היחס שהיא נותנת |
|
אני מכיר אותו היטב, זה אותו חיוך לכל אחד |
|
אבל עם כזה חיוך איך יכול להיות שהיא לא מתכוונת? |
|
וניסית להקשיב למה שאומרים |
|
אבל כל פעם התעקשת לחפש את החורים |
|
שמראים |
|
אולי הפעם זה אחרת |
|
ובסוף אתה תיפול |
|
לפח הזה כמו כל |
|
מי שניסה לקפוץ מעל ונכשל |
|
אתה יודע שזה נכון |
|
אבל הקול שלה יותר חזק מקול ההיגיון |
|
היא גם לא מנסה לתת יחס מיוחד |
|
זה פשוט שהיא רואה את המציאות קצת אחרת |
|
יש ציפור אחת על העץ, אפס על היד |
|
"אני חייבת לעוף", היא אומרת, ומתעופפת |
|
אתה ניסית להקשיב למה שאומרים |
|
אבל השמש מסנוורת ועושה אותם עיוורים |
|
לאמת |
|
שגם הפעם אין אחרת |
|
ובסוף אתה תצלול |
|
עמוק לבוץ כמו כל |
|
מי שחשב שזה רק חול |
|
וטבע |
|
המאמץ שלך מיותר |
|
אבל הקו של החיוך שלה יותר יפה מהשכל הישר |
|
איך לא בא לך להיות עוד שם ברשימה |
|
רשימת הלבבות השבורים שלה |
|
אתה יותר חזק |
|
יותר חכם |
|
יותר מתוחכם |
|
אתה בדיוק כמו כולם |
|
ובסוף אתה תבין |
|
זה טבעם של החולמים |
|
לא לדעת שהם בחלום |
|
אתה לא מקבל ממנה יחס מיוחד |
|
רק 2 עיניים שלא נותנות לך לעשות 1 ועוד |