|
作词 : דוד ברק |
|
作曲 : שייקה פייקוב |
|
צולל כבשן הצהריים מטה. |
|
והבקעה כולה בארגמן. |
|
גם אם הלך הקיץ, |
|
האש עוד לא כבתה. |
|
היא בה עמוד שלהבת וענן. |
|
היא בה כלחם חוק לנער חמד. |
|
צולפת בלילות ובימים. |
|
ואין נושבת רוח. |
|
המחנק כבד. |
|
בותר את החיוך בסכינים. |
|
אש בבקעה. |
|
והבקעה בוערת. |
|
אש בבקעה, |
|
של קיץ ועשן. |
|
אש בבקעה, |
|
של מטחי עופרת. |
|
אחי בה לא ינום ולא יישן. |
|
לילות של דם צובעים את העיניים. |
|
אבק צהוב בולע את הכול. |
|
והזריחה צורבת. |
|
תקרע את הפנים. |
|
ומנשבות רוחות על פני החול. |
|
ברק זורקים גגות הפח מנגד, |
|
אל המדבר אשר ממול הולך. |
|
מן הקסדה לנעל, |
|
רק גל של חום נודד, |
|
אך המורל צוחק ומחייך. |
|
אש בבקעה... |
|
ופעם כשישוב אחי משמה. |
|
והרחוב יימלא בשירותיו, |
|
יבער גם זה הזמר, |
|
כמו שם בשממה. |
|
אחי נושא אותו עם תפילותיו. |
|
תפילה אל חברים, הרחק למטה, |
|
תוך הבקעה אשר בארגמן. |
|
גם אם חלף הקיץ, |
|
האש עוד לא כבתה. |
|
היא בה עמוד שלהבת וענן. |
|
אש בבקעה... |
