|
יש לי דלק באוטו ומוזיקה שתברח איתי |
|
לא יודע לאיפה לאן שהרוח תיקח אותי |
|
כל עוד לילה ושקט החושך תמיד משך אותי |
|
אז הפלאפון בבית שאף אחד לא ימצא אותי |
|
כמה ששוחה יותר רחוק ככה מחפש ת'חוף |
|
איזה משהו שיגיד לי שמה שאני עושה נכון |
|
אני הטמבל השיכור שתראה מתחת מנורות רחוב |
|
הצלקות שלי מוסתרות מתחת קפוצ'ון שחור |
|
למדתי לא לתלות תקוות להסתכל טוב בעיניים |
|
לראות שמי שמדבר איתי לא הולך לדבר עליי |
|
אנשים עפים כמו עלים ברוח מתחלפים כמו גרביים |
|
כל שלום במקרה הכי טוב בסוף יהפוך לביי |
|
ואין לי פנאי להאמין לבלוף אין לי זין לפוליטיקות |
|
אין לי שום מדריך או איזה ג'יפיאס שיגידו לאן הולכים מפה |
|
רק אני והאינטואיציות אין מי להזמין |
|
כי בסוף היום רק אני החבר הכי טוב של עצמי |
|
ואין לי פחד כבר מכלום אז שוב יוצא מהאזור הבטוח |
|
וכמה שיותר סוער בחוץ - לוקח עוד יותר ברגוע |
|
לא יכול להשאר במקום אז בורח למרחב הפתוח |
|
והעיקר זה לנוע והעיקר זה לנוע... |
|
כמו עלים ברוח |
|
נותן לאגו ת'הגה כי זה עוזר לי לראות טוב |
|
מתפקד יותר טוב בלי רגש על אוטו-פיילוט כמו רובוט |
|
קופסאת סגריות ביום 'ני שונא את זה 'בל בכל זאת |
|
שופך ת'נפש הדרומית שלי עם הוויסקי ללואו בול |
|
נשאר אטום בבועה שלי ולא מקשיב כבר לשום כלום |
|
בעיות תמיד יצוצו איתם החארות יצופו |
|
לא סומך על אף אחד הולך לבד עם הלב שלי |
|
כי בודדים האנשים שקרובים ובלי אינטרסים |
|
לא נוסע כמו עוד קרון על פסים של רכבת |
|
מעדיף למות בלי רכוש מלחיות כמו עבד |
|
אני מוקף בהרים של שקרים מכל עבר |
|
אבל יורק אמת מהולה בדם ככה זה כשהיא כואבת |
|
כי כמה שאני טיפש לפעמים אני גם יודע |
|
שבכל מי ש'תה הכי אוהב 'תה בסוף גם פוגע |
|
וכמה שלא תברח רחוק 'תה תמיד תתגעגע |
|
אבל אנ'לא מרגיש חי אם אנ'לא לפעמים משתגע |
|
ואין לי פחד כבר מכלום אז שוב יוצא מהאזור הבטוח |
|
וכמה שיותר סוער בחוץ - לוקח עוד יותר ברגוע |
|
לא יכול להשאר במקום אז בורח למרחב הפתוח |
|
והעיקר זה לנוע והעיקר זה לנוע... |
|
כמו עלים ברוח |