|
作词 : עודד ישראל |
|
作曲 : עודד ישראל |
|
מרצדס כסופה, דוהרת כמו סופה, אל אור שבעת ימים בארץ של צללים. |
|
מרחבים פתוחים, יערות ואגמים. קופצת לה הדרך אנחנו מתקרבים. |
|
כרכרה מעץ, עגלון מבט נועץ אל אור שבעת ימים, גומע מרחקים. |
|
כל כך דחוף לו להגיע, שמות קודש הוא משביע. הסוסים מזיעים אש, הבעל שם טוב שוב לוחש. |
|
שנות דור מפרידות בינינו דרך חור, קטן גדול עלינו אין עצור. |
|
שעת לילה מאוחרת, בחוץ עוד אור. ושוב הדרך מתקצרת, אני מרגיש בסרט לבן שחור. |
|
הוא עוצר, העיירה עוד מתנמנמת. הוא זוכר. פותח מעיין מסדק וטובל, |
|
רסיסי מים מתנפצים על סוסים מתנוצצים. הוא מייחד לו ייחודים, יודע שנגיע עוד שנים. |
|
מגיעים, את פנינו מקבלים הילדים, פניהם צחורות כמה שפות שהם דוברים. |
|
פורקים ציוד בהכנסת אורחים, טובלים עמוק עמוק, העייפות תופסת צחוק. אני בעננים. |
|
בארץ רחבת ידיים - עמוד לבן עד השמים, פורש את שמלתו, מוזג לי מים. |
|
ברוך הבא תלמיד יקר, עכשיו פה קיץ ולא קר, אתה מוזמן להתפלל קצת בינתיים. |
|
בינתיים, כבר שבת יורדת ואני מוקסם והוא מבטיח לי, שהשבת תהייה ממש כמו סם. |
|
אבל זה סם של חסידים במינונים מדויקים, אין מה לדאוג לא ממכר, זה סם חיים. |
|
ברוך הבא מכל הלב, בך ממש להתאהב, תיקים סחבתי על גבי עד לסבא של רבי. |
|
ועכשיו אני חוזר באורות של משורר, איתי שבעת האבירים ואור שבעת ימים. |
|
שנות דור מפרידות בינינו דרך חור, קטן גדול עלינו אין עצור. |
|
שעת לילה מאוחרת, בחוץ עוד אור. ושוב הדרך מתקצרת, אני מרגיש בסרט לבן שחור. |
