|
עננים על ראשנו, הרוח איתן. |
|
המלאכה נעשתה, חי שמיים! |
|
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן. |
|
עוד נשוב ניפגש על המים. |
|
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת, |
|
ובלוידים אינה מפורסמת. |
|
אך אם אין היא כיום רשומה במפות, |
|
בהיסטוריה אולי היא נרשמת. |
|
על הצי הלזה, האפור, הקטן, |
|
יסופר עוד בשיר ורומנים. |
|
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן, |
|
יקנאו עוד הרבה קפיטנים. |
|
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף, |
|
אך עליו נברך כעל לחם. |
|
הן ראית כיצד מספינות אל החוף |
|
הם נושאים את עמם עלי שכם. |
|
לחיי זה הלילה הקר ואיתן! |
|
לחיי הסיכון והפרך! |
|
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! |
|
לחיי הספינות שבדרך! |
|
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד |
|
ובאופל כיוונו את השייט, |
|
למועד הנכון, למקום היעוד, |
|
בלי מצפן ומפה, בליל ציד. |
|
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים |
|
כי עדים גלי ים ורקיע |
|
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם |
|
על ספינה בודדה שתבקיע |
|
עננים על ראשינו. הרוח איתן. |
|
המלאכה נעשית, חי שמים! |
|
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן. |
|
עוד נשוב ניפגש על המים. |
|
יום יבוא, - ואתה בזוית של פונדק |
|
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי. |
|
ותחייך ותירק חתיכה של טבק |
|
ותאמר - כן חבריה, זקנתי. |
|
כן ראיתי רבות בעולם העגול |
|
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה |
|
איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול |
|
אותו לילה על חוף נהריה |
|
ונספר לך אז כי פתוחים השערים |
|
כבר מזמן נפתחו, חי שמים |
|
ופתחה אותם זו חבורת נערים |
|
שעמדה אותו לילה במים |
|
אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית |
|
לא השפיע הרדר אפילו |
|
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית... |
|
וחוצות הנמל יאפילו |
|
כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן |
|
לחיי הסיכון והפרך |
|
לחיי הספינות הקטנות קפיטן |
|
לחיי הספינות שבדרך! |